<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ד' שער ב'</h1>
<h2>דף ו:</h2>
והקונה קרקע בכסף ואמר למוכר על מנת שתחזירהו לי אותו מנה, קנה, דמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה. ואיתיה פ"ק דקידושין ור"ם פ"ה דקנין.
<h2>דף ז.</h2>
האומר לאשה הרי את מקודשת אם אקבל ממך מנה, או היא שאמרה הילך מנה ואקדש לך, מקודשת אם הוא אדם חשוב, דמתהניא בקבלתו מתנה ממנה. ובממון אם אמר קנה קרקע וקח מנה [כתב] רש"י דאינו כלום אפילו הוא אדם חשוב. ורבינו חננאל [כתב] דאפילו בקרקע קנה בכענין זה וכן במטלטלין. ורמב"ן [כתב] דוקא בקרקע אבל במטלטלין איך תחשוב ההנאה לכלי לקנות בו מטלטלין. והרשב"א [כתב] דאפילו במטלטלין.
<h2>דף כב:</h2>
קניית העבדים. עבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה. תנא אף בחליפין, ושמואל אמר אף במשיכה. בחזקה כגון שהתיר לו מנעלו או הוליך כליו אחריו לבית המרחץ. ודוקא כל אלו העבודות המיוחדות לעבד שמשמש בו רבו, אבל שאר מלאכות כגון שאמר תפור לי בגד זה או עשה לי מלאכה אחרת אינו קונה, שאינו עבדות אלא אכילת פירות, ואכילת פירות אינה קונה קרקע. ובפני רבו אצ"ל לך חזק וקני, אלא דוקא שלא בפני רבו. וקנין סודר נקנה בו עבד. ובמשיכה עבד נקנה בה. ועבד קטן כבהמה, אע"ג שלא תקפו נקנה.
המטלטלין אינן נקנין בכסף בשטר ובחזקה. בכסף, אע"ג דדבר תורה מעות קונות, חכמים תיקנו משיכה, ואיתיה פרק הזהב [מ"ו ע"ב]. ולא בשטר, דלא מהני רק לדבר שהוא מסויים כקרקע ועבדים, ולא במטלטלי. הרשב"א [הביא] ראיה, שטרא בספינתא למה לי מטלטלא הוא, פרק הספינה [ע"ו ע"א]. ועיקר הדין קידושין פ"ק [כ"ב ע"ב]. ואינן נקנין בחזקה, כדמוכח התם, מילתא דליתא במטלטלי לא קתני, דהיינו כסף שטר וחזקה, פ"ק דקדושין.
<h2>דף כג.</h2>
והעבד נקנה לעצמו בכסף ע"י אחרים. ובשטר שכתב לו רבו הרי אתה בר חורין, דגיטו וידו באין כאחד. ויוצא בשן ועין וראשי איברים שאינם חוזרים, כמו שכתב רי"ף ור"ם בהלכות עבדים. וכל זה פ"ק דקידושין.
<h2>דף כג:</h2>
והנותן מתנה לעבד הרי היא של רבו, ואפילו בעל מנת שאין לרבו רשות בה, עד שיאמר על מנת שתצא בו לחירות, או שתאכל מהם או שיעשה מהם דבר מיוחד. ואיתיה פ"ק דקידושין כרבי אליעזר אליבא דרבנן. ועניני עבדים אין מצוי כל כך, וא"צ להאריך. ועבד עברי אינו נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג.
<h2>דף כה:</h2>
ומסירה דוקא מיד מוכר ללוקח, ולא באמירה לחודה ר"י בר' מרדכי. וי"א דאפילו באמירה לחודה.
קניית הבהמות, בין בהמה גסה בין דקה, נקנית במשיכה, ואע"ג דיכול להגביהה ואמרו [ב"ב פ"ו ע"א] מה שדרכו להגביה דוקא בהגבהה ולא במשיכה, שניא בהמה דמסרכיא, פירוש שמתחבטת בקרקע. ואם הגביהה קנאה, דהגבהה קונה בכ"מ. וכיצד במשיכה, קורא לה והיא באה, הכישה במקל. ומקום המשיכה כתוב למעלה.
<h2>דף כו.</h2>
(ודין) [וכן] אפילו לא הגביהה אלא שלשה טפחים קניא ואיתיה פרק המניח בבא קמא [כ"ט ע"ב].
<h2>דף כו:</h2>
והקרקע שמטלטלין נקנית אגבה, אפילו כל שהו. כדאמרינן כל שהו חייב בפיאה ולכתוב עליו פרוזבול ולקנות נכסים שאין להם אחריות. והמקנה אגב קרקע צריך שיהא לו קרקע, כדאמרינן פ"ק דקידושין. ונהגו להקנותו אגב קרקע בארבע אמות אע"פ שאין לו, כי אין לך אדם שאין לו ד"א או מושאלין או מושכרין. (גליון), ובאורחות חיים דאין ישראל בלא ד"א בא"י. והמקנה באגב א"צ לסיים רוח קרקעו שמקנה לו בו, כן [כתב] הרשב"א. המודה שמטלטל פלוני הוא של פלוני, קנה בהודאה. וכן [כתב] הרשב"א.
<h2>דף כז.</h2>
נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות, אפילו אינם צבורים באותו קרקע שמקנה אלא חוץ מהם. ואיתיה בקידושין פ"ק. וכשהם צבורים, אם קנה קרקע קנה אותם, ולא בעינן אגב, ר"ם ז"ל. והראב"ד [כתב] דבכל צד בעינן אגב. שדה לאחד ומטלטלין לאחר, לא איפשיטא. ואע"פ שאמר לו קנה אגב אותו קרקע והחזיק האחר בקרקע, לא קנה מטלטלין, ואם תפס לא מפקינן מיניה, ר"ם פ"ג. יד אפטרופין כיד היתומים. ואם הקנה שדה לאפטרופוס, ומטלטלין ליתומים, קנו. הרשב"א.
המוכר המטלטלין אגב קרקע דקני, דוקא אי יהיב דמי כולן, אבל אי לא יהיב דמי כולם לא קנה אלא כנגד מעותיו, ואפילו לא עייל ונפיק אזוזי. ורבא אמר הכי פ"ק. והמוכר עשר שדות נמי דוקא אי יהיב דמי כולן. והמקנה מטלטלין קנין גמור אגב קרקע אין צריך לדמים, כיון שפירש, אע"ג דבקרקע לא קני בלא דמים, הרשב"א.
